קָרְבַּן תּוֹדָה וְאִסּוּר הַקִּנְאָה

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

בפרשת צו אנו קוראים לראשונה על קורבן התודה, ובו — לבדו מכל הקורבנות — מצווה התורה לכלול גם חמץ. שיעור זה חושף פן נוסף, פחות מוכר, של הרמז שבחמץ: הקשר שבין הודיה, קנאה, ולשון הרע — קשר המבוסס על תשובה שהשיב הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל לשאלה שנשאלה על מזמור "הריעו לה' כל הארץ".

מבאר הרב חיים קניבסקי: על ידי שאדם רואה שלזולתו נעשה נס, הוא מתבונן ורואה את החסדים שהקדוש ברוך הוא עושה גם עמו — שהרי אילו לא היו לו החסדים היום-יומיים הפשוטים, הוא היה זקוק לנס דומה. וזהו "הריעו לה' כל הארץ" — לא רק מי שקרה לו נס פרטי מודה על קורבן תודה, אלא כל הארץ כולה, כי ההתבוננות בחסד של השני מעוררת אצל כל אדם הכרת תודה על החסדים שקורים לו עצמו, בכל יום, בלי ניסים גלויים.

וכעין זה שמעתי בשם הרב יעקב גלינסקי זצ"ל, על עשרת הדיברות: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ... אֵשֶׁת רֵעֶךָ... וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". שאל: מדוע צריך לפרט כל כך הרבה דברים, אם בסוף כתוב "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"? כשאדם חומד את הרכב של השני, הוא חושב: הרכב הזה מתאים לי, הווילה הזאת מתאימה לי, מגיע לי כמו שיש לו. אומר לו הפסוק: אתה רוצה את הבית שלו, את הרכב שלו? קח את כל השאר — כי "אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" — יש לו גם דברים שאינם כה טובים, אינם כה נוחים, שלא היית רוצה בהם. על ידי התבוננות שלמה — לא רק בטוב שיש לזולת, אלא בכל מה שיש לו — לא יגיע האדם לחמוד.

על ידי התבוננות בחסדי ה', אדם אינו מקנא בזולתו, ושומר על בריאותו — נעשה רגוע ושלם. תיקון הגוף, תיקון הרע — הקנאה, השנאה, מנוחת הנפש — כל אלה מתתקנים על ידי ההודיה לקדוש ברוך הוא, על ידי מזמור לתודה. זהו החמץ שבקורבן תודה: תיקון החמץ, תיקון כל הרע שבגוף מתהפך לטוב. זהו הסם הטוב לכל: להודות לקדוש ברוך הוא, ולהיות שמח על כל החסדים שהוא תמיד נותן לנו.